זה היה העולם שלי במשך 10 שנים
במשך 10 שנים, העולם שלי היה מורכב מפיקסלים, פונטים, פלטות צבעים ומיתוג עסקי. אהבתי את זה, הייתי טובה בזה, והצלחתי מאוד. הייתי גרפיקאית ללקוחות מרוצים רבים, ובאמת שלא היה לי חסר כלום. לכאורה, סיפור הצלחה קלאסי. אבל לחיים היו תוכניות קצת יותר מתוקות בשבילי.
כשריח של אפייה נכנס בין הפיקסלים
מעצבת לוגו לעסק, ובתוך הראש שלי?
אני בכלל מפנטזת על השילוב המושלם בין קרם לימון לבצק פריך.
באמצע פגישות עם לקוחות דמיינתי זילופים מדויקים.
התשוקה ללמוד קונדיטוריה נדלקה בי כמו אש בשדה קוצים, ולא הרפתה. נרשמתי ללימודים, נכנסתי לעולם האפייה המקצועי,
ומשם? נכנסתי לבלבול הכי גדול של החיים שלי.
הקרב בין הראש ללב
ואני באמת אלופה במה שאני עושה. איך אפשר לעזוב הכול ולזרוק 10 שנים לפח?
מצד שני – הנשמה שלי צועקת קונדיטוריה. הלב שלי רוצה ליצור, ללוש, לטעום ולעצב… אבל בבצק, לא בתוכנות גרפיות.
האם באמת חייבים לבחור?
הייתי בטוחה שאני חייבת לבחור.
או שאני גרפיקאית.
או שאני קונדיטורית.
הרגשתי קרועה.
איך מוותרים על חלק מהלב שלך בשביל חלק אחר?
רגע נפילת האסימון
ואז, ביום בהיר אחד, הגיעה התובנה ששינתה את הכול.
ישבתי וחשבתי על התסכול הזה, ופתאום נפלה לי השאלה הכי פשוטה והכי משחררת בעולם:
"למה, בעצם, אני חייבת לבחור? למה לא גם וגם?"
באותו רגע הכול התחבר.
הבנתי שעיצוב גרפי וקונדיטוריה הם לא שני קווים מקבילים –
הם שני צדדים של אותו המטבע.
בשניהם אני יוצרת מאפס.
בשניהם אני משלבת צבעים, טקסטורות ודיוק.
ובשניהם אני מביאה יופי לעולם.
האסתטיקה של הלוגו היא האסתטיקה של הקינוח.
החיים ב"גם וגם"
כי אני חיה את שניהם, יום־יום.
תודה על הדרך
אלא פשוט ליהנות מכל העולמות.
